<h1>חדושי המאירי — פסחים</h1>
<h2>דף טו.</h2>
[פסחים קי"ח ע"ב] א"ל הקב"ה לשר של ים הפליטם ליבשה. כלומר סבב (להיותכן) [להיות כן]. ושאר הדברים המשך דברים. אחד ומחצה. תשע מאות, שבימי סיסרא במקום שש מאות רכב שבכאן. נחל קישון גרפם. והשליכם לים.
<h2>דף טז:</h2>
[פסחים נ' ע"ב] עושין לשמה נאמר מעל שמים, כלומר שהוא ראוי להיותו למעלה מן המזל שלא תהא מערכת הכוכבים שולטת עליו. אבל העושה שלא לשמה עד שמים, שהוא ראוי לגמול אבל לא לשנות המערכה בשבילו. והיינו הא דאמר רב יהודה לעולם יעסוק אדם בתורה. ומ"מ דוקא בעושה שלא לשמה אלא שמ"מ אינו מתכוין בה לרעה, כענין האמור בנשי דמחוזא. אבל כל שמתכוין בה לרעה כגון להתגאות ולהתגדל על שכיניו זו ודאי מגונה. ולא דיו שאינו נגמל אלא שהוא נענש. ועל זו אמרו כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא וכן כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות. וי"מ דלעולם יעסוק אדם וכו' שכשהוא מתחיל בה אינו מתכוין בה אלא שלא לשמה, ואפשר שקרוב הדבר שמתוך כך יבוא להתעסק בה לשמה, אבל כל שנמשך בה כל ימיו לעסוק בה שלא לשמה נוח לו שלא נברא.
